גזר דין בתיק תפ"ח 1066-08

1. הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום, בעבירות הבאות: עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: " תקנות ההגנה"), במסגרת האישום הראשון; בשתי עבירות של מסירת ידיעות לאויב, לפי סעיף 111 (חלופה שניה) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), במסגרת האישומים השני והשמיני; בשש עבירות של סיוע לניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) + סעיף 31 לחוק העונשין, במסגרת האישומים השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי והשמיני; בשלוש עבירות נשק (נשיאה והובלה), לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, במסגרת האישומים השביעי, השמיני והתשיעי; בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה, במסגרת האישום התשיעי; ובעבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, במסגרת האישום העשירי.

2. עפ"י החלק הכללי בכתב האישום המתוקן, ארגון החמא"ס (להלן: " החמא"ס") הוכרז ביום 22/6/89 על ידי ממשלת ישראל כארגון טרוריסטי, וביום 15/9/89 הוכרז על ידי שר הבטחון כהתאחדות בלתי מותרת. גדודי עז-אדין אלקסאם (להלן: " הגדודים") הם פלג של החמא"ס ומהווים זרוע צבאית שלו. ארגון החזית העממית (להלן: " החז"ע") הוכרז כארגון טרוריסטי על יד ממשלת ישראל ביום 30/1/86.

עפ"י עובדות האישום הראשון, בסוף שנת 2007, בבית חנון שבעזה, פנה פדל תרבין (להלן: " פדל"), פעיל צבאי בגדודים, לצאלח אבו צאלח, בן דודו של הנאשם (להלן: " צאלח"), וביקש ממנו לערוך תצפיות באזור בית חנון ולדווח לו על תנועת כוחות צה"ל, ובעיקר על תנועות כלי רכב של צה"ל, על מנת לבצע פעולות שיש בהן כדי לגרום למותם של חיילי צה"ל ובכדי לגרום לפגיעה בבטחון המדינה. צאלח הסכים וקיבל מפדל מכשיר טלפון נייד מסוג נוקיה, לצורך מסירת הידיעות. בהמשך לכך, במשך יומיים לאחר האמור לעיל, ערך צאלח תצפיות ודיווח לפדל על תנועת כוחות חיילי צה"ל באזור בית חנון. כיומיים לאחר המתואר לעיל, הציע פדל לצאלח "משרה קבועה" בחמא"ס והתנה זאת בכך שצאלח יגייס אדם נוסף שיסייע בתצפיות וידווח לו על תנועת כוחות צה"ל באזור. צאלח הסכים להצעה האמורה, פנה לנאשם והציע לו להתגייס לחמא"ס במשרה קבועה, כך שישמש בתחילה כתצפיתן שעליו לדווח על תנועת כוחות צה"ל באזור. הנאשם נתן הסכמתו.

סמוך לאחר מכן, במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעו הנאשם וצאלח לביתו של פדל בבית חנון שבעזה (להלן: " ביתו של פדל"), שם הציעו פדל וצאלח לנאשם להצטרף במשרה קבועה לחמא"ס, ולשמש בתחילה, ביחד עם צאלח, כתצפיתן האמור לדווח על תנועת כוחות צה"ל באזור, ולאחר מכן לסייע לצאלח בפעילויות אחרות במסגרת החמא"ס.

הנאשם שב ונתן את הסכמתו להצעתם של פדל וצאלח, והצטרף לחמא"ס לחוליה שעסקה בתצפיות, ובה היו חברים גם עבדאלכרים טראבין, צאלח אבו עאדרה, עבדאללה טראבין וסעיד טראבין. לשם כך צייד פדל את הנאשם במכשיר סלולארי.

עפ"י עובדות האישום השני, בחודש ינואר 2008, במסגרת הפעילות של הנאשם ושל צאלח בחמא"ס, ביקש פדל מהנאשם ומצאלח לערוך תצפיות לעבר מוצב של חיילי צה"ל הסמוך לבית חנון שקרוב לאנדרטה (להלן: " מוצב צה"ל"), כדי שידווחו לו על תוצאות הירי של פצצות המגרמה שבכוונתו לשגר לעבר המוצב, על מנת לגרום למותם של חיילי צה"ל בשל היותם ישראלים. הנאשם וצאלח הסכימו לבקשה.

בזמן שפדל ושלושה פעילים צבאיים נוספים בגדודים, מחמד אכרם שבאת, אסר בסאל חמד ויוסף חרואת (להלן: " חרואת") ירו פצצת מרגמה לעבר מוצב צה"ל, ערכו הנאשם וצאלח תצפית לעבר המוצב ודיווחו לפדל ולפעילים כי פצצת המרגמה נחתה על האנדרטה שבמוצב.

עפ"י עובדות האישום השלישי, בחודש ינואר 2008, במסגרת פעילות צאלח בחמא"ס, ברחוב אלמצריין בבית חנון (להלן: " רחוב אלמצריין") ביקשו אבו עווד ונציר, שהיו ברכב מסוג סקודה, מצאלח ומהנאשם להוביל שני מטעני חבלה מסוג דנה, במשקל 50 ק"ג כל אחד, לפרדס אלג'באלי, ולהניחם במרחק 250 מטרים מול מקום הקרוי ה"וילה של מסעוד" (להלן: " מקום הפעולה"), וזאת על מנת להפעילם כאשר חיילי צה"ל יגיעו למקום; הכל, כדי לגרום למותם של חיילי צה"ל ובכדי לפגוע בבטחון המדינה. צאלח והנאשם הסכימו להצעה, והובילו את שני מטעני החבלה מרחוב אלמצריין לפרדס אלג'באלי, והסתירו אותם במקום הפעולה.

לאחר שנציר הכין את מטעני החבלה להפעלה, הוא ביקש מצאלח ומהנאשם לערוך תצפיות על מקום הנחת המטענים ולדווח לו בעת כניסת כוחות צה"ל לאזור, על מנת שיוכל להפעילם ולגרום על ידי כך למותם של חיילי צה"ל בשל היותם אזרחים ישראליים, ולגרום לפגיעה בבטחון המדינה.

בהמשך לכך, ובהתאם לבקשתו של נציר, במשך 7 ימים לערך מהאמור לעיל, ערכו צאלח והנאשם תצפיות במקום הפעולה, במטרה לדווח לפעילים הצבאיים על תנועת כוחות צה"ל באזור, על מנת שיוכלו להפעיל את מטעני החבלה ולגרום למותם של חיילי צה"ל. מטעני החבלה לא הופעלו כיוון שחיילי צה"ל לא הגיעו למקום הפעולה.

עפ"י עובדות האישום הרביעי, במסגרת פעילות הנאשם בחמא"ס, כשבועיים או שלושה לאחר האמור באישום לעיל, בביתו של פדל, ובנוכחות שני פעילים צבאיים בגדודים, שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה, ביקשו פדל ואבו עווד מצאלח ומהנאשם להוביל לפרדס אלג'באלי, באמצעות עגלה השייכת לצאלח, שני מטעני חבלה דמויי צינור במשקל 45 ק"ג כל אחד (להלן: " מטעני החבלה"), אותם יקבלו מפעילים צבאיים, וזאת על מנת להפעיל את מטעני החבלה בעת כניסת חיילי צה"ל למקום, במטרה לגרום למותם ובכדי לפגוע בבטחון המדינה. צאלח והנאשם הסכימו, ובהמשך לכך הובילו את שני מטעני החבלה לפרדס אלג'באלי והסתירו אותם בסמוך לאזור אלצבאר, הממוקם ברחוב הגובל בפרדס. מיד לאחר האמור לעיל נציר הכין את מטעני החבלה להפעלה. בחלוף שעה התקשר פדל לצאלח ולנאשם ומסר להם כי המטענים מוכנים להפעלה וביקש מהם לערוך תצפיות במקום הפעולה ולדווח לו לאלתר בעת כניסת כוחות צה"ל למקום הפעולה, על מנת שיפעיל את מטעני החבלה כנגד כוחות צה"ל שיגיעו למקום, במטרה לגרום למותם. צאלח והנאשם ערכו תצפיות על תנועת כוחות צה"ל ודווחו על כך לפדל, אולם מטעני החבלה לא הופעלו כיוון שכוחות צה"ל לא התקרבו לאזור הנחת המטענים.

עפ"י עובדות האישום החמישי, במסגרת פעילותו בחמא"ס, כיומיים לאחר האמור באישום הקודם, ביקש פדל מצאלח ומהנאשם להגיע לרחוב אלמצריין ולהצטייד בעגלתו של צאלח, על מנת להוביל לפרדס אלג'באלי מטעני חבלה נוספים, אותם יקבלו מפעילים צבאיים בגדודים, הכל על מנת לגרום למותם של חיילי צה"ל משום היותם אזרחים ישראליים ובכדי לפגוע בבטחון המדינה. צאלח והנאשם הגיעו לרחוב אלמצריין, כשהם מצויידים בעגלה, ופגשו שלושה פעילים צבאיים בגדודים, שהיו חמושים באקדחים ובאפודים: ג'בר עזיזה (להלן: " גבר"), אבו אלוליד וראתב אלקדוסי (להלן: " ראתב"). שלושת הפעילים הצבאיים נתנו לצאלח ולנאשם מטען חבלה בצורת צינור (להלן: " מטען החבלה"), והורו להם להובילו באמצעות העגלה של צאלח ולהניחו על הגדר בפרדס אלחואר. צאלח והנאשם הובילו את מטען החבלה באמצעות העגלה של צאלח מרחוב אלמצריין לפרדס אלג'באלי והניחוהו שם. לאחר מכן הם עזבו את המקום. בחלוף שעתיים הם הודיעו לצאלח כי המטענים מוכנים להפעלה, וצאלח והנאשם התמקמו בנקודת תצפית על אזור הנחת המטען, במטרה להודיע לפעילים על הגעת כוחות צה"ל למקום ולגרום למותם באמצעות מטען החבלה. כוחות צה"ל שהגיעו למקום נטרלו את מטען החבלה ופגיעתם מהמטען סוכלה עקב כך.

עפ"י עובדות האישום השישי, בסמוך לחודש 03/08, במסגרת הפעילות של צאלח ושל הנאשם בחמא"ס, ביקש פדל מצאלח ומהנאשם להוביל שלושה טילי קסאם טווח 2 ק"מ (להלן: " טילי הקסאם") לפרדס דלול, במטרה לשגר את הטילים לעבר מדינת ישראל ולגרום למותם של אזרחי ישראל. בהתאם להוראתו של פדל הובילו צאלח והנאשם את טילי הקסאם תחילה לפרדס אלאבשא, שם נטלו שלושה טילי קסאם נוספים והובילו את כל ששת טילי הקסאם לפרדס דלול. בפרדס דלול הרכיבו פדל ויוסף עזאת את הטילים על משגרים וירו את הטילים לעבר ישראל.

עפ"י עובדות האישום השביעי, כחודש ימים טרם מעצרם, נפגשו צאלח והנאשם עם שריף לבקשתו, בביתו בבית חנון. שריף החזיק בביתו אפוד, שני רובי סער מסוג קלצ'ניקוב וארגז המכיל מוקשים. שריף ביקש מצאלח ומהנאשם להוביל מטען חבלה ולהניחו ברחוב אלמצריין הסמוך לפרדס אלג'באלי, להמתין להכנתו להפעלה על ידי אחר, ולאחר מכן לדווח לו בעת כניסת כוחות צה"ל לאזור, על מנת לגרום למותם של חיילי צה"ל ואזרחים ישראליים ובכדי לפגוע בבטחון המדינה. צאלח והנאשם הסכימו להצעתו של שריף והובילו יחד עם פדל וחרואת מטען חבלה עגול בצבע ירוק במשקל 25 ק"ג (להלן: " מטען החבלה"), והניחו אותו בסמוך לעץ פרי הדר ברחוב אלמצריין. לאחר שחרואת תלה את המטען על עץ והסווה אותו באמצעות עשבים, הוא הכינו להפעלה, בין היתר באמצעות חיבורו למכשיר סלולארי. מיד לאחר האמור נטשו צאלח, הנאשם, פדל וחרואת את המקום. בהמשך לכך ערכו צאלח והנאשם תצפיות על מקום הפעולה ודיווחו לשריף על תנועת כוחות צה"ל באזור. כשבוע לאחר האמור לעיל הודיע צאלח לשריף כי אמצעי הפעלת מטען החבלה, המכשיר הסלולארי, אותר על ידי כוחות צה"ל ונהרס.

עפ"י עובדות האישום השמיני, במסגרת הפעילות של צאלח ושל הנאשם בחמא"ס, כחודש ימים לערך עובר ליום 27/3/08, ביקש פדל מצלאח להוביל באמצעות עגלתו מכשיר חדשני להפעלת מטעני חבלה באמצעות שלט לרכב ונעילה מרכזית, הנמצא בתוך צנצנת המכילה סוללה (להלן: " מכשיר הפעלת המטען") ומטען חבלה ולהניחם בפרדס חואר בבית חנון (להלן: " פרדס חואר"), על מנת לגרום למותם של חיילי צה"ל ולגרום לפגיעה בבטחון המדינה. צאלח הסכים להצעה זו, קיבל מפדל את מכשיר הפעלת המטען, הציג אותו לנאשם ואמר לו כי מדובר במכשיר השייך לשריף.

בהמשך לכך, הצטרף הנאשם לפעילות יחד עם צאלח, וצאלח והנאשם הובילו את המכשיר להפעלת המטען יחד עם מטען חבלה עגול כנגד אדם בצבע ירוק, לפרדס חואר. מיד לאחר האמור, הגיע פדל מלווה בבנו של פעיל צבאי בחמא"ס, מועין אלמצרי, המכונה "אבו בילאל" (להלן: " אלמצרי") ויוסף עזאת, והכינו את מטען החבלה להפעלה, בכך שבין היתר הרכיבו את המכשיר על מטען החבלה.

לאחר האמור לעיל, ביקשו פדל, מועין אלמצרי ויוסף עזאת מצאלח ומהנאשם להמשיך ולתצפת במקום הפעולה ולדווח להם בעת כניסת כוחות צה"ל לאזור, על מנת שיוכלו לגרום למותם באמצעות הפעלת המטען ולגרום לפגיעה בבטחון המדינה. צאלח והנאשם הסכימו להצעה לערוך תצפיות ומיד לאחר האמור ערכו צאלח והנאשם במקום הפעולה תצפיות שמטרתן הייתה לדווח על תנועת כוחות צה"ל באזור. בחלוף 4 ימים מהאמור לעיל, ביקש שריף מצאלח לפרק את מכשיר הפעלת המטען ממטען החבלה ולהביאו אליו, על מנת שיוכל לתקנו.

צאלח ביחד עם פעילים צבאיים נוספים, פרקו את מכשיר הפעלת המטען שהיה תלוי על עץ בפרדס חואר ונתנו אותו לשריף. שריף נתן לצאלח מכשיר חדש להפעלת מטען חבלה בעל נעילה מרכזית המופעל באמצעות שלט לרכב, וביקשו להובילו לפרדס חואר, ולהניחו בסמוך למטען החבלה שנמצא שם. צאלח הוביל את המכשיר החדש להפעלת מטען החבלה, והניחו בסמוך למטען החבלה בפרדס חואר. מיד לאחר האמור לעיל, הגיע פדל ולאחר שהרכיב את המכשיר החדש להפעלת המטען הוא הפעיל את מטען החבלה.

עפ"י עובדות האישום התשיעי, כשבוע לערך עובר ליום 19/3/08, ביקש פדל מצאלח ומהנאשם להוביל מטען חבלה עגול במשקל 25 ק"ג השייך לשריף, ולהניח אותו על גדר אלחואר בסוף רחוב אלמצריין, על מנת לפגוע בחיילי צה"ל באמצעות הפעלת המטען. צאלח והנאשם הסכימו להצעה, הובילו את מטען החבלה אותו קיבלו והניחו אותו ברחוב אלמצריין על גדר חואר. פדל, יוסף עזאת ומחמד מועין אלמצרי הכינו את המטען להפעלה. במועד מאוחר יותר תיקנו צאלח והנאשם את המכשיר הסלולארי המפעיל את מטען החבלה מאחר שזה התקלקל, הכל בהנחיית שריף.